#סיפורונובמבר — Public Fediverse posts

#סיפורונובמבר

היא כבר לא ילדה. טוב, היא עדיין נהנית פה ושם משטויות של ילדים, אבל את זה אפשר להגיד על כל אחד, גם עליי. מצד שני היא עדיין לא ממש מבוגרת, ויש לה קטעים של חוסר אחריות ופיזור דעת. אבל גם את זה אפשר להגיד על כולם.

היום, ממש היום, היא בת 18, ובשנתיים האחרונות היא עברה תהליך מדהים. אחרי שהקורונה דפקה לה ולכל בני גילה את שנות חטיבת הביניים, היא נכנסה לסחרור משתק, ובקושי תפקדה.

>>

#סיפורונובמבר 30 - תקווה

כשהתגלתה השחיתות, תקווה אמרה שעכשיו יהיה ניקוי אורוות, אתם תראו, הוא יפול ואיתו כל המושחתים.
כשפרצה המלחמה, תקווה אמרה שיהיה יותר טוב. התעוררנו, אנחנו לא נרשה שזה יקרה שוב, בשביל הילדים שלנו ושלהם.
כשהתחילו הטיהורים, תקווה אמרה שזה תחילת הסוף. צעד נואש לפני המהפך, המרד כבר בדרך, כל רגע.
כשלקחו את תקווה, אמרתי שיותר טוב ככה, כל הזמן מזיינת בשכל זאתי.

#סיפורונובמבר

"שלום גברת... אה...", המאבטח התקשה לבטא את שם המשפחה שלי, כמו כולם. כל פעם אותו סיפור.

"דז'רצ'ונובסקי," עזרתי לו ונאנחתי. הוא השווה את הפנים שמולו לתמונה, ואז החזיר לי את הדרכון.

"זו המזוודה שלך? ארזת לבד? מישהו נתן לך משהו להעביר?"

עניתי לשאלות הסטנדרטיות בתשובות הסטנדרטיות, שהוא שמע אלף פעם רק מתחילת המשמרת. הוא הדביק כל מיני מדבקות על המזוודה ועל הדרכון ואיחל לי דרך צלחה בזמן שהעמיס את המזוודה על המסוע של מכונת השיקוף. הנהנתי ועברתי בשער מגלה המתכות תוך כדי פיהוק.
>>

#סיפורונובמבר

התחבאנו מאחורי קיר חצי-הרוס. השתופפנו לרגע, מנסים להסדיר את הנשימה ואת קצב הלב. יניב כמעט נחנק, והוא הוריד את הקסדה והתנשם במה שנראה כמו התקף חרדה. אחזתי בשתי כתפיו והסתכלתי ישר אל תוך עיניו.

"יניב, אתה לא מוותר! אנחנו יותר חזקים, ואנחנו הולכים לנצח אותם, אתה שומע? אנחנו נקבל כל מה שמגיע לנו!"

הוא הסתכל לי בעיניים, ולאט לאט הנשימות שלו חזרו לקצב נורמלי. הוא הנהן וחבש את הקסדה.

לפתע נזרק אלינו רימון. בלי לחשוב לקחתי אותו והשלכתי אותו בחזרה. נשמע פיצוץ עמום וזעקה.

>>

#סיפורונובמבר

הסירה משייטת על הנהר בדמדומי השקיעה, מפרה את שלוות המים עם כל מכה של המשוטים. על הגדה, הרוח הקלה מניעה את העלים של עצי הקלמנטינות. שאריות של חום עוטפות את העולם, והמולת היום מתחילה לפנות את מקומה לסימפונית הקרקורים והצרצורים של הלילה.

הדי קול גבוה קוראים בשמך ממרחקים. אתה פונה אנה ואנה ומחפש את המקור, ועונה באיטיות ובשקט, בעיקר לעצמך. על הגדה עומדת נערה, וכשאתה עומד מולה אתה שם לב שצבע עיניה מתחלף כל הזמן לאורך כל צבעי הקשת.
>>

שמיכה מתחננת
פליז

#סיפורונובמבר

#סיפורונובמבר 15 - לחש

"עוגיה גם לסאם!" רועי דורש, ואני מניח צלחת נוספת לידו, ועוגיה גם עליה. אני מקווה שהחבר הדמיוני שלו יזכור הפעם לפנות את הצלחות.
"סאם מאומץ." רועי אומר, ואני קופא לשנייה.
"מאיפה שמעת את זה?" אני מברר.
"סאם אמר לי. לקח לי זמן להבין, הוא מדבר ממש בשקט."
אולי הוא ראה את זה בטלויזיה או משהו, אין סיבה לדאגה, אני מרגיע את עצמי.
"סאם אומר שהאמא האמיתית שלו הייתה אישה רעה. אבא, מה זה 'פותחן שפן'?"
אני שמח שהגב שלי אליו, והוא לא יכול לראות את מה שמתחולל על הפנים שלי. >>

#סיפורונובמבר

זה קרה לה ברגע אחד, רגע שלא ציפתה לו, רגע ששינה אותה לנצח.

עד אותו רגע היא היתה בררנית, שיפוטית, פסלה בני זוג פוטנציאלים על ימין ועל שמאל. פעם היא פגשה מישהו, אחרי שהחליפו מסרים טקסטואליים במשך שבועות, ואחרי המשפט הראשון שלו היא התנצלה ואמרה שחיתוך הדיבור שלו צורם לה באוזן. הם אפילו לא הגיעו לבית הקפה. מאחד אחר היא נפרדה אחרי חצי דייט בגלל שהפנים שלו לא היו מספיק סימטריים.

>>

#סיפורונובמבר 13 - כפפה

הסתכלתי ממרחק בטוח איך היא חיתלה אותו, והלבישה אותו בוואנזי תכלת. על ראשו היא שמה כובע, ומסכת בד על פניו, רק העיניים הציצו.
"גם כפפות." אמרתי בשקט.
היא נאנחה, והחלה לשים כפפות על ידיו. הוא לא שיתף פעולה, אצבעות היו תמיד נדחפות ביחד לאותה האצבע. לבסוף היא הצליחה. "מוכן?" היא שאלה.
לא הצלחתי לדבר, רק הנהנתי בתנועה קטנה. היא הניחה אותו בידי, קטן וחם. כל שערה בערפי סמרה. 'זה רק תינוק' ניסיתי לומר לעצמי, 'זה לא יכול לפגוע בך'. >>

#סיפורונובמבר 10 - הבטחה

פרס נובל לרפואה מוענק השנה לממציאי התרופה "יום אחר". התרופה המהפכנית פועלת על אזור אגירת הזיכרונות במוח, גלולת הבוקר מעכבת את הפיכת הזיכרונות לקבועים, וגלולת הערב, אם נלקחת, מאפשרת את שמירת זיכרונות אותו יום. הועדה מודעת לכך שבבדיקה נמצא שתרופת הערב לא פועלת, ולועדה לא אכפת.

#סיפורונובמבר 9 - מפתח

אחרי שנים של פיתוח, מודל השפה שלנו הצליח לפענח באמת דיבור אנושי. עכשיו אנחנו מסוגלים לדעת מה אנשים מתכוונים כשהם אומרים את השטויות שהם אומרים. לצערנו, זה רק עוד שטויות, שטויות אחרות, יותר גרועות.

הבית של סבתא שלה תמיד היה מואר, כולל מנורות רצפה מתחת לספות. היא אף פעם לא ידעה למה, עד שסבתא נפטרה, והשבעה הסתיימה, והיא קמה וכיבתה את האורות, והדברים הזדחלו החוצה. #סיפורונובמבר #סיפורון

#סיפורונובמבר 6 - קרינה

האורות הבהבו, חיישן הקרינה צרח. הוא רץ במסדרונות הצרים, צעדים ענקיים וכבדים הדהדו, ריח פופקורן שרוף נישא באוויר הממוחזר. הם סגרו עליו מכל כיוון, פניהם לבנות, אפיהם גדולים ואדומים, והם צחקו, צחקו, צחקו. הוא ידע שהקרינה הקומית הפכה אותם למשהו אחר, משהו נורא.
הוא רץ, חש את הגיחוך זוחל בתוכו, הוא נאבק בצורך לספר בדיחה.

כשהתעורר לצידה בבקתה המבודדת הוא חשב שזה השבוע המאושר בחייו. כשיצאו ביחד החוצה לטיול בעמק, הם חשבו שהערפל יתפזר במהרה ושוב יהיה יום יפה, כמו אתמול, כמו שלשום, כמו כל השבוע הנהדר הזה. כשהוא עצר להסתכל על פטריות שגדלו על בול עץ, היא לא הבחינה והמשיכה ללכת. כשהוא הרים את עיניו ולא ראה אותה, הוא קרא לה, אבל היא לא שמעה אותו. כשהיא סובבה את הראש והוא לא היה מאחוריה, היא קראה לו, אבל הוא לא שמע אותה. כשהנהמה עלתה מתוך הערפל כבר היה מאוחר מדי.

#סיפורונובמבר #ערפל

#סיפורונובמבר 4 - ערפל

כל בוקר הוא הכריח את עצמו להיזכר, כתב שמות, שיחזר פנים בראשו, נאבק בערפל, חילץ מתוכו שם אחרי שם, כתב אותם בכתב שנעשה פחות ופחות קריא. עדיין הוא נאבק, הוא לא העז אפילו לחשוב מה יקרה אם יוותר.
היום הוא התיישב אל השולחן, שיחק מעט בעט. הוא הביט בנייר הלבן.
היה יום יפה, ומזג האוויר היה בהיר.

הפתח הזעיר בתחתית הדלת נפתח ודרכו נדחפה מעטפה. היא הרימה אותה בזהירות, ידה מטונפת, ציפורניה שבורות וכסוסות. משהו קשה אבל קל, שביר למגע, היה בתוכה. היא פתחה את המעטפה ומצאה שם נורה קטנה. היא שלפה החוצה את פיסת הנייר וצמצמה את עיניה כדי לקרוא---המשקפיים שלה נשברו זה מכבר: "יום 183. המשימה שלך היום היא להחליף את הנורה בתקרה. אם אחת הנורות תשבר, תענשי על כך." היא הביטה על הנורה החשופה שהייתה תלויה מהתקרה המרוחקת, ואז על החדר סביבה, ריק מלבד המזרון הדק על הרצפה. היא נשמה עמוק.

#סיפורונובמבר #מעטפה

חמישה ילדים התגודדו סביב הבאר, מצחקקים.
"הלו!" צעק אחד, ועד מהרה הגיעה התשובה: "הלו..."
"רגע, יש לי אחד," אמר אחר, וצעק: "יהלי הוא טום!" ואחרי שניה: "טום..." החמישה צחקו.
הם חשבו לרגע, ובסוף אחד צעק סתם: "שלום!" אבל שום דבר לא נשמע חזרה. הוא ניסה חזק יותר: "שלו-ום!" ואחרי שניה עלה מהבאר המהום שהלך והתגבר - "או-או-או-או" - ואז נדם לפתע. הילדים הביטו זה על זה, ואז לתוך הבאר, ואז, מתוכה, הם שמעו: "שלום גם לכם."

#סיפורונובמבר #הד

ארבע שעות וחמישים דקות אחרי שיצא מהמחבוא הוא ראה שלט: "תחנת ההטענה הבאה: עוד 30 ק"מ". לוח המכוונים הבהב שיש לו עוד 10 דקות נסיעה, במקרה הטוב, וזה בהנחה שהיא עוד עובדת, בניגוד לשתי האחרונות שהוא עבר. במראה האחורית הוא ראה את ענן האבק שהמשיך להתרומם מאחורי נחיל הבשר המרקיב שחזר לחיים, שרק הלך וגדל ככל שניסה לברוח ממנו. הוא לחץ על הדוושה, אבל ידע שאין טעם. כעבור כמה דקות המכונית דממה בפתאומיות, ואז האטה לאט לאט עד שעצרה לגמרי. הוא המשיך לשבת במושב הנהג עד שהם הגיעו אליו.

#סיפורונובמבר #סוף

#סיפורונובמבר #חסות בוקר טוב, ז׳3 כמו בכל בוקר, אני מזכירה לכולנו שלימודי הקיימות שלנו נערכים בחסות בז״ן. מי רוצה להזכיר לנו איפה עצרנו בשיעור הקודם? נועם, תזכיר לכולנו מה הסכנה הכלכלית בהסתמכות על תחבורה ציבורית בריכוזי ערים? #פידתחבורה

#סיפורונובמבר #חסות בוקר טוב, ז׳3 כמו בכל בוקר, אני מזכירה לכולנו שלימודי הקיימות שלנו נערכים בחסות בז״ן. מי רוצה להזכיר לנו איפה עצרנו בשיעור הקודם? נועם, תזכיר לכולנו מה הסכנה הכלכלית בהסתמכות על תחבורה ציבורית בריכוזי ערים? #פידתחבורה

#סיפורונובמבר #חסות בוקר טוב, ז׳3 כמו בכל בוקר, אני מזכירה לכולנו שלימודי הקיימות שלנו נערכים בחסות בז״ן. מי רוצה להזכיר לנו איפה עצרנו בשיעור הקודם? נועם, תזכיר לכולנו מה הסכנה הכלכלית בהסתמכות על תחבורה ציבורית בריכוזי ערים? #פידתחבורה

#סיפורונובמבר #חסות בוקר טוב, ז׳3 כמו בכל בוקר, אני מזכירה לכולנו שלימודי הקיימות שלנו נערכים בחסות בז״ן. מי רוצה להזכיר לנו איפה עצרנו בשיעור הקודם? נועם, תזכיר לכולנו מה הסכנה הכלכלית בהסתמכות על תחבורה ציבורית בריכוזי ערים? #פידתחבורה

#סיפורונובמבר #חסות בוקר טוב, ז׳3 כמו בכל בוקר, אני מזכירה לכולנו שלימודי הקיימות שלנו נערכים בחסות בז״ן. מי רוצה להזכיר לנו איפה עצרנו בשיעור הקודם? נועם, תזכיר לכולנו מה הסכנה הכלכלית בהסתמכות על תחבורה ציבורית בריכוזי ערים? #פידתחבורה

#סיפורונובמבר - בוץ

כשפסק הגשם, בני הדליק מדורה והכין קפה, כדי להכניס משהו חם לגוף. הקפה הזכיר במרקם את השלוליות העכורות, גם בטעם. נכנסתי חזרה למערה לבדוק מה שלום איסה. היא לא הייתה בהכרה, וקדחה מחום. הורדתי את הבד ממצחה והרטבתי אותו בשלולית קרה. תיק הגב שלי היה לידה, ריק לגמרי, אין יותר אוכל, אפילו לא מפה. יצאתי חזרה, ובני הביט בי בעיני העגל שלו, "היא בסדר, דורה?"
"היא במצב קשה," עניתי, "כדאי מאוד שהקוף הפנדחו יחזור עם עזרה בקרוב."

---

אתם יכולים להגיד "פנדחו" ילדים? תגידו "פנדחו"!

#סיפורונובמבר - רכיכה

"את! את שם!" צרח החילזון השתוי מאחורי. השפלתי את גבעולי עיני לתוך כוס הבירה.
"את לא חילזון, את חשופית שהדביקה קונכיה!"
הפנתי אליו עין אחת זהירה. הקונכיה שלו התנדנדה כשהוא זחל אלי. שקלתי אם לקחת את זה החוצה, או לכסח לו את הצורה בתוך הבר.
"סליל, תעזוב אותו." אמר קול לידי.
עוד קולות הצטרפו, "תרגע, סליל!" "שתית יותר מידי, אתה מבייש את עצמך!"
הקונכיה של סליל נחבטה בבר לידי. הוא נאנח. "באמת שתיתי יותר מידי, והיה לי יום רע. אני מצטער."
"זה בסדר." אמרתי, למרות שזה לא היה.

#סיפורונובמבר - ציר

הוא שלח יד וכאילו תפס משהו באוויר, ואז משך, וראיתי את המציאות עצמה זזה, כמו מראה שמסתובת על ציר. מאחוריה היה חשוך, אבל כשהעיניים שלי התרגלו, ראיתי מסדרון מאובק, היו שם ארגזי קרטון מתפרקים, כמה קרשים, ואופניים חלודים.
"בפעם הראשונה עשיתי את זה בטעות," הוא אמר, "התכוונתי לפתוח את הדלת לשירותים בבורגר, אבל לא הסתכלתי, ופתאום הייתי בחדרים האחוריים. לקח לי שעה למצוא דלת חזרה, ויצאתי בצד השני של העיר."
‏>>

#סיפורונובמבר #צלול לא הייתה לה בעיה להשיג ריח אורנים. גם אוויר הרים לא היה מסובך כל כך. אבל אף יין לא היה צלול מספיק בשביל שהלחש יעבוד.

"אני טוואית התהלוכה", היא אמרה.
"אה?"
"זה השם שאתם, בני האדם, הענקתם לדמות בה התגשמנו בעולמכם".
"נע-נעים מאוד", גמגמתי במבוכה.
"ועכשיו אנחנו עוזבים. הפכתם את עולמכם למקום בו קשה עד בלתי אפשרי לנו בדמותנו זו לחיות בו".
"אה", אמרתי מחוסר מילים אחרות לבטא את התחושות שפיעמו בי למשמע בשורה זו. רק עכשיו הופיעה אצלי בחלום וכבר עוזבת, חשבתי לעצמי.
"זה כל מה שיש לך להגיד?" נימת תוכחה נשמעה בקולה. "שום התנצלות?"
"וכי מה יכולתי לעשות?" ניסיתי להתגונן.
"לכתוב על זה", אמרה.
ונעלמה.
אז כתבתי.
#סיפורונובמבר

#סיפורונובמבר #בקע הרעש הגדול נקרא ככה במשך 17 השנים הראשונות, עד שהגיע הרעש השני. אחר כך הם נעשו תכופים יותר וכבר הפסקנו לספור אותם. מומחים ניסו להזהיר ולהרתיע, אבל לאט לאט ואז מהר יותר ויותר, החלו ההמונים קופצים לתוך הבקע, בציפייה להארה האלוהית. אנחנו שנותרנו מאחור בנינו גשרים וסרבנו להתייאש.

#סיפורונובמבר #חול זה התחיל כבדיחה של חבורת נערים שמילאו את המפלס התחתון במרכז המסחרי בחול חתולים שסחבו מחנות החיות. ההורים שילמו קנס לעירייה ופיצוי כספי לחנות וחשבו שבזה זה נגמר. אבל עד שהגיעו עם ציוד מתאים לפנות את החול, הוא היה מוקף חומה פרוותית מגרגרת. וכבר לא הייתה דרך חזרה. #פידחתולים

בורג ליקק את כפותיו, הביט על הילדים מהפינה שלו, ותהה מתי הוא יקבל טונה. הג'לי מאתמול היה רוטט וצורב מדי לטעמו. כחתול צוללת מנוסה הוא ידע שטונה תגיע בסופו של דבר. הוא תהה אם סופו של דבר יגיע מהר יותר אם הוא ייתן לילדים להמשיך להתעסק עם הכבלים בעמדת הטורפדו. #סיפורון #סיפורונובמבר

סיפורונובמבר 4: קשקש

יושב הראש אמר: הפריט הבא על סדר היום הוא הדאגה להסוואת פעולותינו, לרווחת אנשינו בכל העולם.

נציג ועדת ההסוואה, מה יש לך בשבילנו?

הנציג חייך, חושף שיניים חדות: שתלתי קנוניה כה גלויה וברורה מאליה ששוב יהיה לנו שקט. בהערכה זהירה, לפחות 28 שנים.

יושב הראש שאל: תרצה לפרט?

הדובר שתק לרגע, קשקשיו מבהיקים, ואז ענה: כלי המשחק שלי כבר בכיכר מלכי ישראל.

#סיפורונובמבר #4בנובמבר

השמועה פשטה ברחבי אולם ההמתנה - הטיסה האחרונה יצאה בלעדינו, ולא יהיו עוד. התקבצנו כולנו סביב עובדי נמל התעופה, עייפים, מרוטים ומפוחדים כמונו, וצעקנו עליהם כאילו הם יכולים לעשות משהו. מישהו פרץ את הדלת לשרוול העליה למטוס, אבל לא היה שום מטוס בצד השני. זה לא משנה, זרמנו אחריו וירדנו במדרגות. עמדנו בשדה וצעקנו וצעקנו, כשברקע עוד הדי הפיצוצים ממשיכים. בסוף הגיעה הבשורה, עוד מטוס אחד נשלח. עמדנו והרענו כשהוא התגלגל לעברנו, והביאו את המדרגות לעליה למטוס.

#סיפורונובמבר #עליה

בעוד שלושה חודשים אני אטוס לחופשה בקאריביים. בעוד תשע שנים אני אחגוג את הולדת נכדי הראשון. בעוד 18 שנה אני אצא לפנסיה, ואז אסע לטיול סביב העולם, או אולי סתם אשב בבית ואקרא ספרים. בעוד 36 שנים אני אמות, בבית חולים, מסיבוכים של שפעת. בעוד חמישה מליארד שנים השמש תתנפח, וכל מה שעל כדור הארץ ישרף ויושמד. ואחר כך היקום ימשיך לדעוך אל מות החום. או אולי יתחיל להתכווץ עד שיתרסק חזרה לייחודיות שקדמה למפץ הגדול. או אולי יקרה לו משהו אחר. אבל בעוד שלושה חודשים אני אטוס לחופשה בקאריביים. #זמן #סיפורונובמבר